לדברי פרוידנטל, כאשר אנשים מבוגרים שטיפחו חיות מחמד במהלך חייהם נאלצו להיפרד מהן (אם במסגרת אשפוז ממושך או במסגרת טיפול יומי), היווה המפגש החוזר עם חיית המחמד מקור לשיפור מצב הרוח ותמריץ לתפקוד. יש מבוגרים המסרבים לפעילות המוצעת להם במרכזי יום או במוסדות (פיזיותרפיה, עבודות יד או צפייה בטלוויזיה) אך נענים ללא היסוס לטיפול תרפויטי בעזרת חיות מחמד

בעלי חיים עשויים לעודד קשרים בין בעליהם לאנשים אחרים ועל כן מועילים במיוחד לאנשים מבוגרים החיים בגפם. "אפשר לשוחח עם הסובבים על מעלליו של הכלב, לצחוק יחד וכך להרגיש חלק מקבוצה ולא לבד.

תרומה נוספת של חיית המחמד היא שהנכדים והנינים שמחים עוד יותר להגיע לביקור אצל הסבא או הסבתא." מסביר ד"ר פרוידנטל.

מבוגרים המגדלים כלבים מדווחים על יותר סיפוק מהחיים ומבקרים פחות אצל רופאים אומר ד"ר פרוידנטל. אם כי לא הוכח עדיין האם הגידול והחזקת חיית המחמד במשפחה הוא הגורם לכך או שהאנשים הבוחרים לגדל חיות מחמד הם בריאים יותר מלכתחילה.

הטיפול בבעלי החיים ופעולת הליטוף מביאים לתנועת איברים, הפעלת רגשות, הענקת תחושת חיים, קשר לטבע וחיוניות אצל האדם המבוגר. היבט נוסף הוא יכולתם של בעלי חיים לשכך כאבים בקרב מבוגרים: בעלי חיים מהווים אמצעי להסחת הדעת ובכך הם מסייעים בהפחתת הכאב.

בעלי החיים יכולים לסייע לקשישים גם בתחום הפיזיותרפיה: באמצעות בעלי החיים מעודדים את הקשיש לבצע פעולות מסוימות כדוגמת זריקת כדור עם הכלב ויציאה לטיול הכלב. בזמן שהוא והכלב לכאורה רק משחקים, אנו גורמים לו להפעיל את שרירי הזרועות, להתאמן במתן פקודות מובנות ולהיות מרוכז וערני.

היתרון הגדול של בעלי החיים הוא שהם מקבלים אותנו, בני האדם, כפי שאנחנו, בלי להיות שיפוטיים. הם מגלים אהבה ללא גבולות גם כאשר האדם שעומד מולם הוא קשיש לגמרי. בנוסף, מסביר ד"ר פרוידנטל, דווקא בגיל בו הקשישים מרגישים כאילו הורחקו מהחברה ושאין בהם עוד צורך מבחינה חברתית ותעסוקתית, נוכחותו של בעל החיים מספק להם את התחושה שיש עדיין מי שצריך אותם. הטיפול בבעל החיים תורם לתחושת הביטחון ולחיזוק הערך העצמי שלהם.