לאור העובדות הקיימות, נבנה פרויקט ייעודי, ביוזמתה של יחידת המחקר של
המרכז לרכיבה הטיפולית בתל מונד ועמותת רופא חלום מטעם קרן פילנור (ע"ר) שמטרתו היתה לשלב בין שני תחומים טיפולים אלו ולבחון האם קיים יתרון בשילוב התחומים הללו. הערכה חיצונית לפרויקט נעשתה על ידי ד"ר חנה חימי וד"ר אירית מירו ממכללת בית-ברל.
הפרויקט כלל
16 מפגשים שבועיים עבור שתי קבוצות טיפוליות (קבוצת מחקר וקבוצת ביקורת), בכל קבוצה היו
חמישה ילדים בגילאים 5-12, וחמישה כלבים קבועים. התכנית הטיפולית שנבנתה ל-16 מפגשים תאמה את אפיון הקבוצה כקבוצת רכבת (קבוצה שמשתתפיה משתנים ממפגש למפגש) וכל מפגש עמד בפני עצמו. ההמשכיות שחוו הילדים שנשארו במסגרת באה לידי ביטוי ב setting הקבוע ובכלב הקבוע לכל מטופל שמתמיד.
הקבוצה הראשונה כללה מדריכת כלבנות טיפולית וליצנית רפואית וקבוצת הביקורת הייתה בהובלה של מדריכת כלבנות לבדה. במהלך המפגשים נכחנו לראות את השינוי המשמעותי שחל בילדים כלפי הליצנית הרפואית. במפגשים הראשונים הילדים זלזלו בליצנית והתקשו לקבל את נוכחותה, בהמשך נפתחו בפניה וציפו לה. במקביל, קרה תהליך גם בקבוצה השנייה שבסופו, במפגשים המאוחרים יותר, הילדים התמרמרו על כך שאין להם ליצנית בקבוצה.
בשלב מתקדם יותר בשיחות הפתיחה הקבועות ב setting, בקבוצה שנכחה בה ליצנית, ניכר היה כי לילדים קל יותר להיפתח ולשתף בטרדות החיים כיוון שהליצנית יכלה לקחת את השיח למקומות הומוריסטים, לעומת הקבוצה השניה בה רמת השיתוף והפתיחות היתה נמוכה יותר. כמו כן ניכר היה כי זמן שיחת הפתיחה בקבוצה עם הליצנית היה ארוך מזמן שיחת הפתיחה בקבוצה ללא הליצנית.
להלן שתי דוגמאות קצרות מתוך הקבוצה בה הובילו ליצנית וכלבנית, דוגמאות אלו משקפות את חשיבותה של נוכחות הליצנית בתוך הקבוצה - א' הסובל מפיגור סביבתי הגיע לקבוצה עם פחד גדול מכלבים. במהלך המפגשים נוכחות הליצנית תרמה לו רבות והכניסה עבורו אווירה קלילה יותר ונעימה. דבר זה הקל עליו לאורך המפגשים ליצור קשר עם הכלב האישי שלו, ולפחד פחות מהכלבים.
ש', מתאפיין בביטחון עצמי נמוך, מדבר בשקט ולא מרבה לתקשר. תחילה, יצר קשר עם בובת הכלבה של הליצנית וצבר עימה ביטחון להביא עצמו יותר בקבוצה. במקביל צבר ביטחון ומוטיבציה ליצור קשר עם כלבו האישי. בהמשך דרך עבודת האילוף בקבוצה עם כלבו האישי תקשר עם הקבוצה בצורה ברורה יותר ובטוחה יותר.