ההיסטוריה של רכיבה טיפולית

סיכום מאת: אביבית מלכה, (עבודה מסכמת לקורס: הכשרת מטפלים ברכיבה, ביה"ס סוסים ואנשים, יוני 2008)

ההיסטוריה המתועדת של הרכיבה הטיפולית מתחילה לה אי שם בדפי ההיסטוריה של שנת 460 לפני הספירה ועד לשנת 377 לפני הספירה, בתקופתם המרתקת של היוונים הקדמונים.

היפוקראטס היה אחד האנשים הראשונים לכתוב על נושא הקשור לרכיבה הטיפולית. באחד מכתביו, עסק פרק שלם בעבודתו על תרגילים טבעיים ובהם נכללה הרכיבה ככלי טיפולי שכזה.

בשנת 1780 כתב טיסוט בצרפת, את ספרו "התעמלות רפואית וכירורגית", אשר עסק ברכיבה ובצעד של הסוס, כצעד היעיל ביותר. מאז טיסוט עברו עוד מים רבים עד להכרתה וכניסתה לתודעה הציבורית של הרכיבה הטיפולית.

בתחילת המאה הקודמת (1900) התגלתה מחדש הרכיבה הטיפולית ככלי יעיל לטיפול.

באנגליה החלו להשתמש בשיטה זו לטיפול בפצועי ונפגעי מלחמת העולם הראשונה וזאת הוכיחה עם הזמן את יעילותה ככלי נהדר לשיקום אותם נפגעים.

את החשיפה המשמעותית ביותר מקבלת הרכיבה הטיפולית בשנות החמישים, לאחר המשחקים האולימפיים בשנת 1952 שנערכו בהלסינקי פינלנד. במשחקים האולימפיים בתחרות הדרסאז' השתתפה בחורה בשם ליז הרטל מדנמרק, אשר הייתה משותקת כתוצאה ממחלת הפוליו שזכתה במדליית הכסף בגרנד פרי של הדרסאז' באותם משחקים אולימפיים. התוצאות לא איחרו לבוא. החשיפה האדירה שהעניקה התקשורת ל-"פלא" הזה העלתה את הרכיבה הטיפולית בתודעה העולמית. מרכזים רבים באירופה ארה"ב ובשאר רחבי העולם הוקמו, ותחום חדש נולד - היפותרפיה.
ההיפו-תרפיה הינה בעצם פיזיותרפיה על גבו של הסוס כאשר הסוס הינו המטפל (תרפיסט) והאחראי הינו פיזיותרפיסט מוסמך.

בשנת 1969 הוקמו שני גופים הקשורים לתחום זה: ההתאחדות לרכיבה טיפולית באנגליה וכן איגוד הרכיבה האמריקני לנכים בארה"ב ובשנות ה-70 החלו פיזיותרפיסטים לפתח טיפולים המסתייעים בתנועתו של הסוס לצורכי ריפוי.
מאז ועד היום התפתחה והתרחבה התפוצה והשימוש ברכיבה הטיפולית ככלי טיפולי. רבים הם המרכזים שנפתחו ברחבי העולם, וכן רבים הם בני האדם שהחלו להשתמש ולנצל את הסגולות המופלאות של תרפיה זו. הודות לרכיבה הטיפולית חל שיפור מופלא ברמת החיים של אותם אנשים מוגבלים, והיא מאפשרת להם להרים את הראש, להתמודד ולהתגבר על המוגבלות, דרך הקשר המופלא עם הסוס. (סיכום מהמקור: אבישי קמינר, 2003).