קורט והחושך הגדול סיפור על התמודדות עם פחד מחושך

מאת: איל איבניצקי - מטפל ריגשי בעזרת בעלי חיים וביבליותראפיסט

"באנו חושך לגרש. בידינו אור ואש."
שקורט, כלבי, שמע איתי את השיר הזה בפעם הראשונה הוא היה אז קטן. בן 4.
גם אני לא הייתי אז כך כך גדול.
"סורה חושך מפני האור."
"מה זה סורה?" שאל אותי קורט תוך כדי שהוא מרים אוזן אחת.
הסברתי שסורה זה לך מפה.
ושחושך זה בעצם מילה שמתארת את יוון.
הוא התעלם ואמר שחושך זה דבר מפחיד.
הוא סיפר שכשיש חושך בחדר מדרגות הוא לא מעז ללכת. 
הוא עוצר במקום. עד שאני מדליק את האור.

הכלב קורט

"תודה רבה גברת תנשמת, אנסה להקשיב חזק יותר וכך פחות להיות מופתע ומבוהל"
 אמר לה קורט ורץ לו הלאה.

ואני רץ אחריו.
לפתע התיישב קורט מתחת לעץ גדול והרים את ראשו מעלה.
אני מסתכל גם ורואה צלליות מרחפות שם בין הענפים.
כאילו ציפורים אבל לא.
משהו שאפשר לראות לשנייה ואז הוא נעלם.
קורט החל לקרוא להם בכלבית מדוברת.
ואז אחרי הרבה זמן אחד מהצלליות ירד לעברנו. 
הוא נתלה הפוך מהענף שראשו כלפי מטה.
קורט נבהל והסתתר מאחורי, אז אני דיברתי.
"מה שלומך איש העטלף?"  שאלתי.
"קרא לי בט מן." הוא השיב.
"ושלומי טוב."
"ולמה אתה הפוך?"
"ככה אני נח  וישן."
"זה נכון שאתה לא מפחד מהחושך?" ניגשתי ישר לעניין.
"חושך? למה לפחד? אני חי בחושך. אני ער בחושך."
"אולי בגלל שיש יצורים כמוך בחושך אז אנחנו הילדים כל כך מפחדים" אמרתי לו בתקווה שהוא לא יעלב.
" כן זה נכון שאני נראה קצת מפחיד ויש שיגידו שאולי קצת מכוער אבל אני מאאאוווווד נחמד."
"אני אוכל רק פירות. בשביל לדעת לאן לעוף אני לא צריך לראות והאמת שילדים אני אוהב כמו את שאר החיות."
"אז איך אתה יכול לעזור לי ולקורט שמהחושך נפסיק לפחד?"
"אני חושב שבעיקר צריך לזכור שדברים
בחושך אינם באמת מפחידים כמו שהם נראים.
שלפעמים הם דווקא די נחמדים.
ושיכול להיות שאם היינו פוגשים אותם באמצע היום שמהגן יוצאים
היינו יכולים להיות חברים ממש טובים."

"תודה רבה אדון עטלף." אמרתי.
"תודה רבה בטמן" הוסיף קורט.

"להתראות" אמר העטלף.
"אם אתם רוצים עוד תשובות לכו למשפחת גחליליות."
שמענו בעצתו וחיפשנו וחיפשנו עוד ועוד אך לא מצאנו את אותה משפחה.
תגידו לי אתם מה עושות הגחליליות? איך מהחושך הן לא מפחדות?