התמודדות עם פחד מכלבים - תיאור מקרה

מאת: ענת אלון-פרדו, מסייעת טיפולית בעזרת בעלי חיים ב"פינה חיה"
ורכזת הקורס "סיוע טיפולי בעזרת בעלי חיים" של בית איזי שפירא ואוניברסיטת "בר אילן"

ל', בת 8, ילדה נעימה, יצירתית, חכמה, חברותית, סקרנית ומפחדת מכלבים. בעצם, מבעלי חיים בכלל אבל מכלבים בפרט.

באיסוף נתונים מההורים, נודע כי ל' תעבור דרך ארוכה בכחצי שעה הביתה מבית הספר על מנת להימנע מהרחוב בו נמצא כלב נובח מאחורי חומה גבוהה. ל' תמנע מכניסה לבתים בהם נמצאים כלבים (ללא קשר לגודלם) וכן ממקומות בהם היא רואה או אף שומעת כלב.

הוריה העידו על תגובות של רעידות, הזעה ובכי לנוכח המחשבה כי יש כלב האורב לה בחוץ. הגיון, כך אומרים הוריה, אינו עובד. "אפילו מכלבים קטנים היא פוחדת.....". 
 

כן, כלב קטן יכול להפחיד. לעתים אף יותר מגדול.  ראשית, עלינו לכבד את הפחד של הילד. לקבל אותו ולהכיל אותו. כאשר הילד ירגיש מספיק נוח ובטוח לשתף אותנו בפחדיו, נוכל תוך כבוד והבנה להמשיך ולעבוד איתו להתגברות ולצבירת ביטחון. ביטויים כמו "אין מה לפחד מזה" / "זה שום דבר" אינם מועילים ולרוב רק מעצימים את מושא הפחד.
 
לאחר מספר מפגשי היכרות וצבירת אמון עם ל' שנערכו סביב בעלי החיים, הגיע השלב בו הסכימה לשילוב בעלי חיים. כאשר בדקנו עם מי תרצה להתחיל, הוחלט על צב כי הוא איטי ולא יודע לעוף או לקפוץ.

הוא גם לא מלקק. בהדרגה נחשפה ל' לבעלי חיים נוספים. לאחר שהרגישה נוח, חשפנו את החמוס. עם החמוס היה לל' קצת יותר קשה, אך תוך הכלה וחיזוק לאחר שני מפגשים איתו, יצאה ל' לטיול ברחבי המוסד עם חמוס רתום לרצועה. התגובות, כמובן, היו נלהבות ומעצימות ול' נהנתה כצפוי מתשומת הלב והגיעה לנקודה בה הרימה והחזיקה את החמוס כדי להכיר אותו למנהלת. כלומר, יחס הסביבה האוהד והמעצים בשילוב המקום הבטוח ממנו יצאה גרמו למוטיבציה להתגברות על פחדיה מפני החמוס.
 
כעת, כחודשיים לפני סיום המפגשים שלנו, התחלנו לעבוד על כלבים. ל' למדה נשימות מרגיעות המחליפות את תגובת עוררות הגוף ונחשפה בהדרגה לתמונות, סרטונים וכלבים ממרחק. לבסוף, הגיע הרגע בו פגשה ל' את שארו. 
 
שארו הוא כלב המוכר לילדים וויכוחים רבים נוצרים סביב החזקת הרצועה של שארו, בעיקר בהפסקות כמו גם תחנונים להצטרף אליי בזמן השיעורים (במקום אחרים). בהדרגה, תוך תרגול נשימות מרגיעות התקרבה ל' לשארו, ליטפה אותו ואף החזיקה את הרצועה שלו. בטיול עם שארו, פגשה ל' תגובות נלהבות, מקנאות ואוהדות הן כלפיה והן כלפי הכלב. תגובות אלו העצימו את ל' וגרמו למוטיבציה גבוהה מאוד להתקרבות נוספת לשארו.
 
כלומר, ל' קיבלה כלים להתמודד עם פחד מפני כלבים על ידי הנשימות המרגיעות. בנוסף, למדנו יחד על התנהגות כלבים ועל יכולותיהם ושפת גופם על מנת לתת לל' שליטה על ידי ידע. באופן מילולי העברנו את הכלים לתרחישים אפשריים בחיי היומיום שלה ובשיתוף ההורים, הם נדרשו למפגשים מתוכננים והדרגתיים עם כלבי השכונה תוך שימוש בכלים שרכשה ל' בסיוע הטיפולי. 
 
בעדכון מההורים נמסר כי ל' לא "קופצת על כל כלב שהיא רואה, אך היא תעבור ברחוב בו גר הכלב הנובח ותיכנס לבית בו יש כלב בלבד שמרחיקים אותו ממנה". ל' קיבלה את הביטחון המספק כדי שהכלבים לא יפריעו לה בתפקוד והתנהלות היומיומית גם אם הם לא הפכו לאהבת חייה.