ליטוף בעלי חיים ככלי לוויסות חושי אצל ילדים

מאת: ענת אלון-פרדו, מסייעת טיפולית בעזרת בעלי חיים ב"פינה חיה"
ורכזת הקורס "סיוע טיפולי בעזרת בעלי חיים" של בית איזי שפירא ואוניברסיטת "בר אילן"

בעלי החיים מהווים גירוי חושי בו אנו נעזרים בסיוע הטיפולי. בין היתר, עובדים בעלי החיים על חוש המישוש. לבעלי החיים כסויות שונות התואמת את סביבת המחיה שלו ואקלים, מבנה גופו ותנועתו, איומים וטורפים, טריפה וחיזור...

לכל כסות מאפיינים משלה:
פרוות הארנבון הנעימה לעומת עור הקשקשים הדוקרני של האיגואנה.
או שאולי, בעצם –
פרוות הארנבון דוקרנית? 

ש', בת 8, בוחרת את בעל החיים אותו תלטף:
"אני רוצה את הארנבת האפורה"
"את הארנבון? בבקשה. שבי על הספה ואביא לך".
מניחה את אהובה הארנבונת בעלת הפרווה הרכה, כל כך  כל כך רכה, על מגבת עבה על ברכיה. היא מלטפת אותה ואומרת בקול: "איי, זה דוקר! זה דוקר!"

מהר חולפות בי תמונות ממפגשים של אנשים עם אהובה הארנבונת המלטפים אותה ונפעמים מרוך הפרווה ומנעימותה, מסטודנטים ומסוייעים המתכרבלים איתה בהנאה ומניחים את ראשיהם על פרוותה. תגובה אפשרית לסיטואציה הינה: "מה?! הפרווה שלה נעימה, לא דוקרת!". תגובה כזו חוסמת ומותירה את ש' בתחושת כישלון ואכזבה. בתגובה שכזו, אני מבטלת את תחושתה האישית ואת המרחב הטיפולי ביננו כמרחב בטוח ומכיל.

להבנת הנושא, איעזר במונח ביולוגי אותו טבע יאקוב פון אקסקול. שם המונח: "אומוולט"
אומוולט = ניסיון חיים מיוחד לכל יצור ויצור. 
למשל: הדבורה והנמלה חולקות ביניהן את אותה הסביבה אבל חיות באומוולט שונה.
כל יצור חי קולט את העולם אחרת בעזרת החושים ולכן נוצרת שונות ולכל יצור אומוולט שונה.
השימוש במונח זה במרחב הסיוע מעניק, בראש ובראשונה, ידע. ידע זה כוח מעצים. מעבר לכך, זהו מונח המאפשר לנו עם אדפטציה קלה לקבל את השונות ביננו, בני האדם.
 
בסיוע טיפולי בעזרת בעלי חיים, לשים לב שתחושות האדם איתו אנו עובדים העולות מתוך האומוולט האישי שלו מקבלות אינטרפרטציה הנכונה לו ושאיננו "מלבישים" עליו את תחושותינו העצמיות הנובעות מתוך האומוולט הפרטי שלנו. לכל אחד מאיתנו כמו גם לאנשים איתם אנו נפגשים, מסע חיים וחוויות ייחודי לו וכן תפיסה חושית פיזית ומנטלית משלו. אלה גורמים לכל אדם להגיב לאותו גירוי באופני תגובה שונים בין אם מדובר בליקויים סנסוריים (ראשיים או משניים) ובין אם מדובר בשונות בין אדם לאדם.
כיבוד התחושה הסובייקטיבית הינה חשובה ואף הכרחית לסיוע טיפולי מוצלח ובעת הצורך לעבוד איתה ולהעניק כלים לשליטה. בשום פנים אין לבטל אותה מתוך האומוולט האישי שלנו.

נחזור למקרה של ש' בפינה חיה. החוויה הסובייקטיבית של ש' הינה של פרווה דוקרנית אשר לא נעמה לה. מקרים כאלו, יכולים לגרור התנגשות בין התפיסה של הילד לבין דרישות הסביבה (משפחה, מסגרות חינוך וכו'). כאמור, עלינו לכבד תחושה זו ולהבין התנהגויות מסוימות הנובעות ממנה. לא לבטלה. כך נגביר את הביטחון העצמי שזו פלטפורמה לכל התערבות.
יש לדאוג להורדת הגירויים בסביבה (עד כמה שאפשר בפינת חי). עם הפחתה זו, אנו יוצרים מרחב נוח יותר עבור הילד. אפשרות אחת הינה לתת לש' מתווך לליטוף. למשל: ללטף בעזרת נוצה או ללטף דרך כפפה. בהדרגה, תוך חשיפה איטית ומתחשבת לקרב את הפרווה. כלומר, להסיר בהדרגה את הגורם המתווך או לשנות למתווכים הקרובים יותר לליטוף חשוף. כך ישנה התרגלות וקבלה של המרקם וכן למידת כלי לשליטה והרגלה למרקמים או מכשירים אחרים. 
בדומה, ניתן להתחיל בבעל חיים בעל מרקם נעים יותר עבור ש' או אפילו בובה ובהדרגה לחזור לארנבון. במקרה שכזה, חשוב לעשות את המעברים בהדרגה וללא יצירת רתיעה מאותו בעל חיים.
תוך כדי ההתנסויות השונות, ניתן להכיר מרקמים נוספים בצורת אביזרים, בדים ולוחות.
העבודה על וויסות חושי הינה עבודה אינטנסיבית האורכת מספר שבועות במידה והיא נעשית במינון המתאים ורצוי להתייעץ עם איש מקצוע מתאים ולהיעזר בליוויו במידת הצורך.