למה טיפול למה בעזרת בעלי חיים

מאת: מרתה לכסן, פסיכולוגית קלינית, מנהלת מקצועית ב"מרכז בולבי לטיפול ולחינוך בעזרת בעלי חיים".

הורים – ילדכם מתקשה מבחינה רגשית? הוא לא משתלב היטב בחברה? טיפול בעזרת בעלי חיים עשוי לעזור לו להתמודד בצורה מספקת יותר עם משימות גילו, כלומר, בעקבות הטיפול, הוא יוכל להסתגל ביתר קלות למצבים חדשים, לתקשר עם בני משפחה ועם ילדים בסביבתו, להעלות את הדימוי העצמי אצלו, ועוד.
לעבודה עם בעלי חיים יתרונות רבים במישור החברתי שכן הם יצורים חיים המושכים תשומת לב, הם מהווים נושא שיחה בטוח ומרככים את הדחייה לשונות ומאפשרים טיפול בנושאים חברתיים רבים. הטיפול בעזרת בעלי חיים בפינת החי או בגן החיות, מותאם באופיו ובתוכן שלו לגיל, לשלב ההתפתחותי של המטופל, ליכולותיו ולהעדפותיו. 

מטרת הטיפול היא לעודד ולקדם אצלו, מיומנויות וכישורים על פי צורכו, בדרך של עשייה מהנה, התנסות ועיבוד סימבולי של חוויותיו. פינת החי או גן החיות מציע למטופלים סביבה מרתקת ומגוונת של בעלי חיים, צמחיה ומים, מלאה באפשרויות להתנסויות חווייתיות.

המפגש עם בעלי החיים מספק חוויות בעלות עוצמה. השהייה בקרבתם והמגע אתם, מעוררות לרוב רגשות של חום, אך לעתים, של רתיעה או פחד. קירבה זו והתערבות המטפל, מציעים למטופל/ת הזדמנות לבחון ולגבש דרכי התמודדות יעילות וכן לקדם כישורים תקשורתיים וחברתיים. מסגרת הטיפול היא פרטנית או בקבוצות קטנות.

דוגמא לטיפול בעזרת בעלי חיים
מעיין, בת 8, הינה ילדה נבונה, בעלת תווי פנים עדינים. בפגישה הראשונה בפינת החי, משהו בהופעתה החיצונית הסב לה חזות מוזרה: היא לבשה בגדים גדולים עליה, שיערה המקורזל, מסופר בתספורת קצרה, העיד על כך שמזמן לא סורק. מעיין אובחנה כסובלת מרגישות יתר למגע : החיכוך של בגד על עורה (אפילו הרך ביותר) נחווה על ידה כדוקרני ומציק. כמו כן, כל בוקר אמה נאבקה אתה על סירובה להסתרק או לאפשר לאם להבריש את שערה, כי פעולות אלה הציקו לה. מול הקושי, מעיין נמנעה מלגעת בחפצים שונים של חיי היומיום ודרשה להתלבש בבגדים רחבים, תוך מזעור אזור המגע של הבגד עם הגוף. כמו כן, במשחקים עם ילדים אחרים, שמרה על מרחק, פן כדור או צעצוע יגע בה ויכאיב לה. למרות היותה ילדה חביבה, התנהלות זו, יצרה קושי בהשתלבותה החברתית. 
טיפולים שונים הובילו להתקדמות חלקית בלבד בפתרון הבעיה, או הסתיימו בעקבות אי שיתוף פעולה מצד הילדה.

בפגישות הראשונות עם המטפלת בעזרת בעלי חיים, מעיין גילתה עניין רב בחיות המחמד אך ביקשה להסתכל עליהן ולא ללטף אותן. בקשתה כובדה. בפגישות שלאחר מכן, וכשכבר יצרה קשר של אמון עם המטפלת, הסכימה להגיש אוכל לחיות. על מנת לעשות זאת, היא הכינה להן "סלט" עשוי מירקות טריים שהיא חתכה בידיה. המוטיבציה שלה נוצלה על ידי המטפלת להתחלה של תכנית טיפולית אשר במרכזה, טכניקות של "דיסנסיטיזציה", דרכן, באופן הדרגתי, מעיין תיגע ותחזיק בידיה, עצמים בעלי מרקם שונה ומגוון: לח ויבש, מחוספס ועדין, קשה ורך, חם וקר. לא עבר זמן רב עד שמעיין הראתה בגאווה לאימה כיצד היא מחזיקה בין זרועותיה צ'ינצ'ילה שנולדה בפינת החי, בעלת פרווה עדינה במיוחד. מעיין החלה לקבל ביטחון בעצמה והפחד מתפישת חפצים בעלי טקסטורות שונות, הלך ונחלש. באחד הימים, היא הייתה עדה להמלטה של  עיזה. האחראי על פינת החי הסכים באותו מעמד, למנות את הילדה כ"עוזרת וטרינר" וכשהגדי הקטן הגיח לעולם, לאחר שהעז-אימא ליקקה וכך ניקתה את הצאצא – האחראי העביר אותו  למעיין. היא היססה רגע, הסתכלה בפנים מודאגות למטפלת, וכשזאת עודדה אותה – מעיין הושיטה את ידיה וחיבקה את הגדי הרטוב שהחל למצוץ את אצבעותיה.